מסעות בני ישראל 

טבת תש"ע

ינואר 2010

מסעות בני ישראל                                                                             

האם תם מסע בני ישראל במדבר? האם סיימנו את מסע אבותינו? האם הגענו אל הארץ המובטחת?  אמנם, הגענו לארץ ישראל והקמנו את מדינת ישראל. חלק גדול מעמנו כבר נמצא כאן אולם חלק ניכר ממנו עדיין תועה במסעותיו בארצות ניכר. 

ככל שנביט יותר על סביבתינו, הפנימית והחיצונית, כך נגלה שמסביבנו מתפרש המדבר הגדול. אנו, צאצאי בני ישראל, נותרנו במדבר, ומדבר זה אינו רק צייה וישימון מוחשיים של ארץ צמאה למים השוכנת על שפת המדבר וגם לא רק מדבר עירוני מנוכר שכיסה את מכמניה הירוקים בשם הקידמה עבור מחיר מתאים. 

השממה המוסרית במדבריות נפשותינו התועות היא המדבר הנורא ביותר העומד בפנינו ושבו מתנהלים חיינו חסרי כיוון ואובדים. לא תמה הדרך עבורנו ומי שסבור כי השלים את מלאכת המסע מאחז את עיניו באורם של תעתועי ישימון המבטיחים מנוחה ונחלה מוליכי שולל. 

אנו בני ישראל ולנו ניתנה התורה במעמד הר סיני. מעמד יוצא דופן, בו ירדה האלוהות אל ההר לפגוש את משה. מפגש זה עיצב לא רק את דמות העם היהודי, כי אם את דמות האנושות כולה מאותו מעמד ואילך. 

האם נאמנים אנו לאותה מהות שיצק בנו המעמד הנשגב? כיום זקוקים אנו יותר מתמיד למצוא את משה, הנביא, המצביא, המנהיג וחובה עלינו להמשיך ולחפש את מורשתו כפי שהנחילה לבני ישראל בחוויית הגילוי האלוהי-לאומי בהר סיני ולאורך המסע. 

מסעם של אבותינו במדבר סיני היווה תשתית משפחתית, חברתית ולאומית שעליה פסע העם המתגבש בהגיעו לארץ ישראל. העם חולק לבתי-אב, לשבטים, לראשי שבטים, נקבעה היררכיה מנהיגותית, נקבעו כללי התנהגות חברתיים וחוקים סוציאליים, נקבעו חוקים שהינם ייהרג ובל יעבור. נקבע צביון לאומי למקבץ אספסוף ירא, שרובו עבדים, שנצרבו בכור היתוך במשך ארבעים שנה על מנת להיות ראויים להיקרא עם ישראל. 

אולם יותר מכל, גיבש המסע במדבר תשתית ערכית, מוסרית שללא חוקיה וכלליה המפורשים, לא תיתכן תקומת עם ולא תיתכן היווצרות תרבות וחיים במדינה מתוקנת בשום מקום בעולם. זו היא מורשתו של משה לכל אחד ואחת מאיתנו. 

מה קרה לתשתית זאת? לא רק למשה אנו זקוקים ואותו עלינו להמשיך לחפש, כי אם לאותה תורה מוסרית ולערכיה ההומאניים והאוניברסאליים. נותרנו מבוססים בחולות הטובעניים של מדבריות נפשנו. מסענו לא תם ואנו יוצרים מדבר ערכי בכל מקום אליו אנו מגיעים ובכל תחום בו אנו עוסקים. כך עשינו כאשר הגענו לארץ הזאת לאחר מות משה וכך אנו, בני ישראל, ממשיכים לעשות עד עצם היום הזה. 

שברי לוחות הברית הראשונים אבדו בדיונות של מדבר סיני וכוסו בחולות השכחה. הזוג השני של לוחות הברית הונח בארון הברית במשכן ויצא מתודעתו של עם ישראל עם התיישבותו בארץ כנען. משאם כבד עלינו וכולנו, על כל פלגינו, נטשנו את הדיברות ומצאנו תחליפים המחזירים אותנו לעבדות. 

הדיברות הפכו להיות משאת נפשה של האנושות, בכל מקום מייחלים להיוושע מן העוולות מאז ומעולם. כל הדתות הגדולות מתבססות על ערכי המוסר של הדיברות ובני האדם תופסים את ארכיטיפ הצדק הבסיסי עליו הן מושתתות באותו האופן ללא הבדל תרבותי, דתי או גיאוגרפי. על כן נלחמה האנושות לאורך שנותיה למען ערכים אלה והדיברות היו לתשתית המוסרית של כל חוק וחוקה נאורה באשר הם. כל מערכת משפט מבוססת על אותם ערכי יסוד שבין אדם לחברו כפי שנחרטו בלוחות הברית. 

מסע בני ישראל במדבר לא תם. משימת חיינו העיקרית, כאן, במקום ובזמן הזה, הינה לבנות את המשכן הפנימי בתוכנו מחדש, לגלות מדיונות השממה הפנימית הערכית, המוסרית שכיסתה אותנו, את שברי לוחות הברית שממתינים שם. שום ערך מודרני מקודש אחר, כגון כסף, יופי, הצלחה, רכוש, פרסום, השפעה, כוח, שררה, מיסטיקה וניו אייג', לא יפריח מחדש שממה זאת. רק מים זכים, ערכים שנצרבו בתודעת האנושות מזה אלפי שנים במעמד מיוחד של עם אחד, באותיות עבריות, יוכלו להרוות את הצימאון האנושי לחזרה אל הנשגב. 

עלינו, בני ישראל המודרניים לשוב למהותנו כנושאי הדיברות, כי בזאת ייחודינו בקרב האנושות וזו הסגולה הבלעדית שניתנה לנו עם התהוותנו לעם למשמרת עולמים. כמופקדים על משמורת נצחית זו לנו החובה להנחילה קודם כל לעצמנו, כי בתוכנו המדבר, הבערות והחשיכה גדולים לא פחות ושם נחוץ לנו להאיר מחדש את עמוד האש בדחיפות.